יום שלישי, 14 באפריל 2015

גורל יהודי: דוֹדִי, ד"ר שמחה לדרמן

ד"ר שמחה לדרמן (1942-1909)

מאת אבי עוֹרי*

אבי, ישראל עוֹרִי (יוּרֶק לדרמן), נולד בפּוּלאווה (פלך לובלין) בשנת 1916 ונפטר בנתניה בשנת 1983. הפלישה הגרמנית לפולין, ב-1 בספטמבר 1939, גדעה באחת את לימודי הרוקחות שלו. הוא נמלט לרוסיה עם אחד מאחיו, פישל-אפרים לדרמן (1966-1911), שכבר הוסמך כרופא וטרינר. לאחר גלגולים וטלטולים הגיעו שני האחים לארץ ב-1943 עם 'צבא אנדרס', שהנהיג הגנרל הפולני ולדיסלב אנדרס. אבי ערק ונקלט בשורות 'ההגנה', ואילו אחיו המשיך עם הצבא הפולני לאיטליה ואף זכה באות הצטיינות על השתתפותו בקרב המפורסם במנזר מונטה קאסינו (ינואר-מאי 1944). כל בני המשפחה האחרים נספו, כולל אח נוסף ושמו שמחה לדרמן.

כרבים מבני דורו גם אבי לא העשיר את ילדיו במידע רב על בני המשפחה שנספו. המעט שידעתי הוא, שהדוד שמחה היה בין היהודים המעטים שהתקבלו ללימודי רפואה בפולין, ובכך דמה לבן-דודו המפורסם, משה קליינבוים (לימים סנה). רק בשנת 2004, כאשר התחלתי לבקר בארכיונים של האיגוד הרפואי הפולני (Główna Biblioteka Lekarska), של אוניברסיטת ורשה ושל המכון ההיסטורי היהודי (ZIH), התבררו לי עובדות חדשות ואף הצלחתי לאתר מסמכים מימי לימודיו וכאלה המעידים על פעילותו הרפואית בגטו.

בשנת 1935, בה סיים את לימודיו, החל שמחה לעבוד כרופא פנימי בבית החולים היהודי ברובע צ'יסטה (Czyste) בוורשה, ומאז ועד מותו בידי הנאצים המשיך לתפקד כרופא.

אלו הם מקצת המסמכים שמצאתי בתיקו האישי של הסטודנט שמחה לדרמן בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ורשה:


שמחה היה חבר ב'אגודת מדיקאים יהודים', שהייתה מסונפת לאוניברסיטת ורשה. בשנים הרבות שבהן אני עוסק בחקר הרפואה היהודית בפולין אף פעם לא ראיתי נייר רשמי של אגודה זו. והנה הוא כאן, עם שמו של דודי.


בתיקו, ששרד בארכיון ההסתדרות הרפואית הפולנית, מצאתי מכתב שבו התלונן על כך שקשה לו לעמוד בתשלומי מס החבר הן לאיגוד הרפואי היהודי הן לאיגוד הרפואי הכללי של הפולנים...

בבית החולים שברובע צ'יסטה התוודע שמחה לדרמן לעמיתו, המבוגר ממנו, ד"ר ישראל מיליקובסקי (Israel Milejkowski). מיליקובסקי (1943-1887) היה רופא עור (דֶרמטולוג), שנמנה עם מייסדי ארגוני הרפואה והבריאות היהודיים בפולין TOZ ו-ZLRP (האחרון נוסד ב-1923) שפעלו עד פרוץ המלחמה. הוא היה ציוני נלהב וגם ביקר בארץ ישראל עם משלחת רופאים יהודים גדולה מפולין (120 רופאים!), כאשר נערך בארץ הקונגרס העולמי הראשון של רופאים יהודיים (27-23 באפריל 1936). מיליקובסקי הרצה בכנס על מצב היהודים בפולין.

ד"ר ישראל מיליקובסקי, צילום משנת 1933 (מקור: ארכיון לוחמי הגטאות)

עם הקמת הגטו בוורשה מונה מיליקובסקי לראש מחלקת הבריאות ביודנראט והיה בין המארגנים של 'בית הספר לרפואה' המחתרתי. ככל הנראה התאבד מיליקובסקי ברכבת העושה דרכה לטרבלינקה. בנו, רופא גם הוא, נהרג במרד הפולני, שנה אחר כך (אוגוסט 1944). 

בשנותיו בגטו יזם מיליקובסקי וניהל את מחקר 'מחלת הרעב', שדודי שמחה היה שותף לו. תת-התזונה, שבה הרופאים עצמם היו נתונים, דחפה אותם לתעד את מחלת הרעב והשלכותיה. הם עקבו אחרי מדדים ביולוגיים, פיסיולוגים, ביוכימיים, אנדוקרינים ופיסיקלים, עד שנאלצו לסיים ב-22 ביולי 1942. מיליקובסקי, החוקר הראשי, הודיע לעמיתיו שהגיע סופו של הגטו וסיפר להם שאת ששת המחקרים עם דפי המחקר הסתיר בבית הקברות. ואכן, הוא הצליח להעביר את תוצאות מחקריו לידידו פרופסור ויטולד אוגניוש אורלובסקי (Orłowski), והלה שמר את כתב היד ומסר אותו לאנשי הג'וינט בתום המלחמה עם שחרור פולין. 

בול פולני לכבודו של הרופא פרופסור ויטולד אורלובסקי (1966-1874)

ממצאי המחקר תורגמו תחילה לצרפתית והספר נדפס בוורשה כבר בשנת 1946 (מאוחר יותר תורגם הספר גם לאנגלית). ברשותי נמצא עותק מתפורר מספר זה, שאותו קיבל אבי מ'יד ושם' בשנת 1957. הספר מכיל דו"חות מדעיים מגוונים על מחלת הרעב. התיאורים הקשים מלווים בתמונות קשות לא פחות.

דף השער של הספר בצרפתית


בתחילת הספר מופיעה רשימת החוקרים שהיו שותפים למחקר. רובם כמובן נספו, וביניהם גם דודי שמחה (מספר 14 ברשימה).



את המבוא לקבוצת המחקרים חתם מיליקובסקי במטבע הלשון של הוראציוס: Non omnis moriar (לא אמות לחלוטין).

בשלבים הראשונים של הפעלת הגטו דרשו הגרמנים תעודות פטירה חתומות בידי רופא. בארכיון ZIH מצאתי 124 תעודות פטירה בחתימת דודי. הנה כמה דוגמאות:




 מרגש ביותר היה 'לפגוש' את חתימת דודי, הרופא הפנימי שמעולם לא הכרתי, ועל תעודת הפטירה שלו לא חתם איש.



* פרופסור אבי עורי מאוניברסיטת תל אביב הוא מנהל החטיבה לשיקום במרכז הרפואי השיקומי 'רעות'.

6 תגובות:

  1. סיפור מדהים ומרגש. כמדריך קבוצות בפולין אני מרבה לספר על הרופאים היהודים בעיקר בגטו וורשה וכמובן מזכיר את ד"ר מיליקובסקי. רציתי לברר האם ידוע מה עלה בגורלו של ד"ר שמחה לדרמן? איך בדיוק ומתי נרצח?

    השבמחק
    תשובות
    1. עד כמה שידוע לנו הוא נהרג בגטו או במחנה פוניטובה.

      מחק
  2. תודה מעומק הלב על משלוחי עונג שבת, המסבים לי עונג לא רק בשבתות. הנושאים המגוונים הכלולים בבלוג שלך הם אוצר בלום של תרבות ויופי, ידע, מידע, תובנות, ואפילו הומור במיטבו.

    המשלוח הנוכחי, פרי עטו ומחקרו של פרופ' אבי עורי, הוא אחד מני רבים שריגש אותי מאוד, בייחוד משום שבימים אלה יצא לאור ספרה של ד"ר מרים עופר, חלוק לבן בגטו: מבט על קורות הרפואה היהודית בתקופת השואה בתיעוד, במחקר ובתצלומים, שהיה לי הכבוד לערוך אותו, ובו נחשפתי לראשונה למידע רב על מערך הרפואה המקצועי והמודרני שהקימו היהודים בגטו ורשה, כחֶברה נרדפת, בכוחות עצמם (בניגוד גמור למקרים אחרים של רדיפות ורצח עם, שבהם מתרחשת בדרך כלל התמוטטות של המערכת הרפואית של החברה הנרדפת)!

    דבריו של פרופ' עורי על מחקר מחלת הרעב שנערך בבית הספר המחתרתי לרפואה בגטו ורשה, עוררו בי שוב (כמו שאירע במהלך עריכת הספר הנ"ל) את השאלה הנוקבת: כיצד ומדוע לא תורגם עד כה מחקר הרעב לעברית? הלוא המחקר תורגם לפולנית, לצרפתית, ליידיש ולאנגלית. האין זה אבסורד שדווקא קוראי העברית אינם יכולים לקרוא את החומר החשוב הזה בשפתם? הלוא מדובר במחקר פנומנלי שחשיבותו עליונה במעלה ומעוררת השתאות והתרגשות! אני מקווה מאוד שיהיה מי שיקום, בפקולטות לרפואה או בפקולטות להיסטוריה, או בכל מוסד או ארגון אחר, ויצליח לגייס את המשאבים הנחוצים כדי לתרגם את המפעל המיוחד הזה לעברית ולהפוך אותו לנחלת הכלל בקרב בני עמנו.

    רציתי להודות לך ולפרופ' עורי, להביא לידיעתכם את קיומו של הספר המעניין והחשוב, חלוק לבן בגטו, ולהביע את תקוותי שמחקר מחלת הרעב אכן יתורגם לעברית, ויפה שעה אחת קודם.

    השבמחק
    תשובות
    1. את צודקת לחלוטין לגבי חשיבות תרגומו לעברית של המחקר על מחלת הרעב. למיטב זכרוני (הספר אינו לפני) חלקים ממחקר זה מצוטטים בספרה של חנה קראל, "להקדים את אלוהים", המספר את סיפורו של גטו ורשה דרך ראיון עם מארק אדלמן (יצא לאור בעברית בהוצאת "אדם", 1981).

      מחק
  3. הרופא והסופר ליאונרד טושנט (Tushnet) פרסם ספר על המחקר הרפואי בגטו וורשה תחת הכותרת The Uses of Adversity. אפשר להוריד את הספר פרק פרק מן האתר http://tushnet.com/leonard-tushnet/

    השבמחק
    תשובות

    1. ספריו ומאמריו של לאונרד טושנט מניו ג’רסי ידועים לי ואף קראתי את חלקם. לפרק המסוים הזה לא הייתי מודע. תודה רבה

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.